משק וייס משה ז"ל ויהודית
רח` הדפנה 9
1950-1957 ארדש – ערד מיכאל ואגי, עסק בתחום הנהיגה.
1957-1962 חנניה ועדינה בריסקר, עסק בהדרכת אדרים במשרד החקלאות. חנניה ז"ל נהרג בתאונת דרכים בשנת 1979 .
בעלי המשק : משה וייס ז"ל נולד ב- 1923 בדרצ`קה הונגריה נפטר י"ט באייר (מאי) 1991.
יהודית וייס נולדה ב- 1947 בגרמניה ועלתה לארץ ב- 1948.
לאחר ששרד את השואה בהונגריה והגיע חסר כל לארץ, קפץ מספינת המעפילים עם בגד ים בלבד, והועבר למחנה מעצר של הבריטים בעתלית.
בשנת 1962 הגיע משה וייס עם אישתו לשעבר זהבה לרשפון. אבי, משה קנה את המשק ממשפחת בריסקר, עם רצון לנטוע פרדס ולעבד אדמה בארץ ישראל.
אבי נטע פרדס לתפארת בכל שטחי המשק, אשכוליות, תפוזי וושינטון, מינואלה, פומלית, אשכולית אדומה וכך שנים עיבד את הפרדסים שהיו מקור גאוותו.
בשנת 1971 אבי התחתן עם אימי יהודית, אלמנה אם לשלוש בנות קטנות.אימי הגיעה ממושב עין אילה בחוף הכרמל, ב- 1973 נולדתי – אני יפה, וב-1978 – נולד אחי אריאל.
הפרדס שבחלקת המגורים עלה באש ונשרף כליל. אבי היה שבור מכך, אבל המשיך לגדל את הפרדסים בשאר החלקות יחד עם אמי. כשגדלתי גם אני הייתי פותחת את ההשקיה, בודקת מתז – מתז וכמובן מנכשת עשבים. אבי לימד אותי כיצד לבדוק שהעץ צמא ואיך לקטוף את הפרי. אלו היו הזמנים הכי טובים שחוויתי בעבודה יחד עם אבי.
אבי ואימי גידלו תרנגולות ליצור ביצים, כשאחי נולד שמרתי עליו עם אבי עד שאימי יהודית סיימה לאסוף את הביצים בלול. היו גם גידולי עגלים, שני חמורים שמדי פעם ברחו לשכנים, בלילות וכמה ברווזים שטיילו בחצר.
המצב בחקלאות הורע ואבי חיפש דרכים נוספות לפרנסה. בן דודו עסק בקנית מכרזים מהצבא של כלי רכב והציע לאבי להתעסק בכך גם. כך התחיל אבי לקנות מכרזים של טנדרים, ג`יפים ועוד כל מיני כלי רכב לפירוק. אבא החל לסחור, שמו של משה וייס נודע בכל הארץ, למי שחיפש קרבורטור או רדיאטור
ל D 200 או דודג` , מכל הארץ באו אנשים. 10 שנים לאחר מותו של אבי עדיין באו אנשים לחפש את אבי, כדי לקנות איזה חלק לרכב.
בשנת 1989 נפצע אבי קשה ונשרף בכל הגוף משרפה של גזע עץ וחלה מאד, לקה בהתקף לב קשה
בעקבות הפציעה. המשק נעצר ורק הפרדס המשיך להניב, טופל ע"י אימי בעזרתם של ניסים מזור ז"ל והעובדים מכפר נחמן.
בחודש מאי 1991 אבי נפטר.
אמי יהודית ואני יפה בת 17.5 ואריאל אחי בן 12.5 נשארנו במשק עם עול כבד של חובות וקושי קיומי.
1992 התחתנתי עם ניסים בכר ונכנסנו לגור במשק עם אמי. יחד שיקמנו את המשק, אמי מכרה את כל חלקי החילוף ומה שנישאר מהם, עיבדנו את הפרדס ולאט לאט כסינו את החובות.
את המחסנים שיפצנו על מנת שתהיה לאמי פרנסה.
לפני מספר שנים נאלצנו לייבש את הפרדס בצער רב לאחר שלא הצלחנו לכסות אפילו את עלות המים.
את המחסנים סגרנו בעקבות הגזרות של הרשויות וכך שוב המשק נותר ללא פרנסה .
כיום אריאל לומד מוזיקה ופסנתר באוניברסיטת ת"א, השנה התחתן עם נאווה אשר איתו תשע שנים.
אני למדתי אדריכלות נוף במסלול הנדסאי, ומגדלת את בנותיי דורין והילה. הבנות גדלות במושב, התחנכו בגן שבו גדלתי ועכשיו בבית הספר המשותף עם כפר שמריהו וכך אני סוגרת מעגל.