משק יטי ושמואל זמיר
החרוב 12
יטי אדלה בינדר נולדה בעיר אסן בגרמניה בשנת 1914. היא הייתה הבת הבכורה ואחריה נולדו מרים ואהרון.
לאחר שאב המשפחה, שלמה, הלך לעולמו בגיל צעיר ואלמנתו ושלושת הילדים נותרו ללא אמצעי קיום, החלה יטי, כנערה, לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
יטי היתה פעילה בתנועת נוער ציונית, עברה הכשרה חקלאית, והתכוננה לעלות לארץ ישראל, "פלשתינה" באותה תקופה.
ב-1933, השנה שבה החלה ההגירה של רבים מיהודי גרמניה עקב התגברות החשש לעתידם במשטר הנאצי, עלתה יטי ארצה. היא התגוררה אצל קרובי משפחה בפתח תקווה, ועבדה בפרדסים של איכרי המושבה. בעת עבודתה בפרדס של משפחת פישצנר פגשה במנהל העבודה שמואל, אחד מבניו של בעל הפרדס, ובין השניים התפתח רומן והם נישאו.
שמואל פישצנר נולד בפתח תקווה בשנת 1904. מנעוריו עבד בפרדס המשפחה, והמשיך בכך גם לאחר הנישואים והולדת בנו הבכור שלמה.
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שותקה תנועת ספינות המשא בים התיכון, פסק יצוא פרי ההדר לחו"ל, וענף הפרדסנות קרס. שמואל , שרצה להמשיך לעסוק בחקלאות, החליט להקים משק חקלאי. בשנת 1941 הצטרפה המשפחה למושב רשפון.
התנאים במושב בתקופה זאת היו קשים מבחינות רבות. בית המגורים היה קטן וצפוף, ללא חשמל, ותא השירותים היה בחצר.
בשל העדר תמיכה של המוסדות המיישבים, פיתוח המשק היה איטי וההכנסות ממנו לא הספיקו לצורכי הקיום הבסיסיים.
לפרנסת המשפחה נאלץ שמואל לעבוד בחפירת תעלות בעבודת ידיים במחנות הצבא הבריטי ברפיח, כשהוא מגיע אל המשפחה רק בשבתות.
במקביל, טיפלו בני המשפחה במשק, שעם השנים התפתח בהדרגה ובשלבים שונים גודלו בו ירקות, פרי הדר, עגלים לבשר, תרנגולי הודו לבשר ומטילות.
ליטי ושמואל נולדו במושב שני בנים נוספים: יצחק ואהרון.
עם קום המדינה והוצאת תעודות זהות ישראליות, הוחלף שם המשפחה מפישצנר לזמיר.
שמואל נפטר ממחלה בשנת 1968 ויטי האריכה ימים אחריו עד לשנת 1998.
הבן הבכור שלמה גר כיום בראש-פינה ועוסק בהנדסת מים. הוא נשוי לעדה ולהם בן, שלוש בנות ושבעה נכדים.
הבן האמצעי יצחק גר במושב במשק וובר לשעבר. נשוי למירי ולהם בן, בת ונכד. הוא עובד במועצה האזורית חוף השרון.
אהרון, הצעיר מבין האחים, הוא הבן הממשיך הגר במשק ההורים. הוא נשוי לגולדי ולהם בת ובן.