דייגי מינה

1990 - 1897

כתבה אימי עפרה פינקלשטיין (דייגי): "אימי מינה נולדה בשנת 1897 בליטא בעיירה אלסייאד, לסבתי לאה צ'רנה ולסבי מרדכי יוסף אלך, הבת השישית והצעירה במשפחתה. סבי עסק במסחר סוסי פוני ננסיים שיכלו לעבור במנהרות הנמוכות במכרות כשהם סוחבים עגלות שהיו נהוגות בידי ילדים. הסוסים נמכרו ונשלחו במעבורות לנמל גרימסבי באנגליה.

סבי הרבה לנסוע עם מעבורות הסוסים, וכך נשלחו ללמוד באנגליה שתי אחיותיה של אימי. אחותה השלישית בריינה התחתנה ונשארה לגור בעיירה ליד ההורים. שני אחיה של אמי, חויבו להתגייס לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה אך הוברחו לאנגליה על ידי סבי. כעונש, סבתי, אימי ואחותה בריינה ומשפחתה הוגלו לאוקראינה."

ומכאן אני, הנכדה, כותבת את שידוע לי ולמיטב זכרוני :

אימה של סבתי מינה עברה אירוע מוחי שהשאיר אותה משותקת בחצי גוף וסבתי טיפלה בה עד יום מותה. לאחר חזרתם מהגלות ועד עלייתה לארץ, מינה התגוררה אצל אחותה ומשפחתה.

בשנת 1927 עלתה סבתא כחלוצה לארץ ישראל והגיעה להרצליה, עבדה בבניין המושבה, ושם פגשה את ראובן דייגי (ריבובסקי). הם נישאו ובשנת 19.7.30 נולדה בתם היחידה, עפרה.

מינה וראובן דייגי הצטרפו לארגון פועלי הרצליה ובשנת 1936 הם עלו על הקרקע יחד עם 27 המשפחות הראשונות במושב רשפון.

לצערה הרב, משפחת אחותה של מינה נספתה בשואה ורק האחיינית יוכבד נותרה בחיים. סבתא מינה לא נחה עד שיוכבד נמצאה. היא הובאה לארץ וחיה במשק ברשפון עד שנישאה.

אני זוכרת את סבתא כאשה חרוצה ושקטה, מסורה מאד ביחוד לנו הנכדים. בשלנית מעולה ועקרת בית למופת. היא נתנה לכול באי הבית ולמשפחה מהארץ ומחו"ל בית חם וביטחון. רבות המשפחות שגרו בביתנו עת עלו ארצה ועד שהתמקמו בארץ.

אישה ישרת דרך, עדינת נפש וטובת לב שגידלה אותנו ממש על ברכיה עם המון חום ואהבה. כשגרתי בערבה, סבתא הייתה חלק נכבד מחיי ועזרה לי לגדל את ילדי. אני חיה יום יום על פי מצוותה והערכים שהיא וסבא ראובן השרישו בנו, ומגדלת את משפחתי לאור הערכים האלה.

יהי זכרה ברוך.

נכדתה: אורית כהן – פינקלשטיין